ארי שבור הוא אצל מלאכה. פ"ה דאתיא כר' יהודה דשרי
בשבורה אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור"י
אומר דאפילו כרבנן נמי אתיא דעד כאן לא אסרי רבנן אלא משום
דאתי למימר שלימה מכרה לו אבל בארי לא שייך האי טעמא
דלעולם שבור הוא אצל מלאכה:
מתקיף לה רב נחמן כו'. פר"י
דאשנויא דלעיל נמי קאי
ויש ספרים שהוא כתוב נמי לעיל
ובחנם נמחק:
רב אשי דייק
ממתניתין. אומר ר"י דדייק נמי מן
המשנה דארי חיה גסה הוא דדוקא
ארי שהוא שבור אצל מלאכה דאי
ס"ד דחיה דקה הוא וחיה דקה נמי
אסורה א"כ ה"ל למימר סתם כל
חיה שיש בה נזק לרבים אין מוכרין:
בימוסיאות. פ"ה בימה של
אבן אחת שמקריבין עליהן זבחים
לעבודת כוכבים וקורין להם אלט"ר
וכו' ולהכי שרו דלא הוו אלא תשמיש
לתשמישי עבודת כוכבים וקשיא דלא
משתמיט דקרי לבימוס משמש
למשמשיה אלא משמש לעבודת כוכבים
עצמה קרי בימוס כדתנן לקמן פרק
כל הצלמים (דף מז:) אבן שחצבה
תחילה לבימוס ופ"ה לשם מקום מושב
עבודת כוכבים עצמה ועובדי הבימוס
כעובדי עבודת כוכבים עצמה ואמר נמי
(לקמן נג:) בימוסיאות של מלכי עובדי
כוכבים אסורין מפני שמעמידין עליהם
עבודת כוכבים בשעה שהמלכים עובדין
אלמא ממש תשמיש עבודת כוכבים
עצמה הוא ועוד דנהי נמי שהוא
משמש למשמשי עבודת כוכבים אמאי
מותר לבנות עמהן וכי הוא סברא
להתיר לבנות עמהן מקום שיקטירו
עליו במחתה לעבודת כוכבים לכך
נראה לר"י כגירסת הערוך שפירש
דימוסיאות בדל"ת והוא לשון מרחצאות
כדאמרי' בשבת פרק חבית (דף קמז:)
אסור לישב בקרקעיתה של דימוסיאות
מפני שמעמלת ומרפאה וכן אמר
(שם) מיא דדמוסיא וחמרא דפרוגיתא
קפחו עשרת השבטים ואמרי' נמי
במדרש למחר אני פותח להם
מרחצאות ודימוסיאות ובפירוש רשב"ם
כתב דימוסיאות ופירש שהוא בנין שלא
לצורך עבודת כוכבים:
דימוס פטור אתה. פי' ברחמי
עבודת כוכבים שלו נשבע
כי דימוס לשון רחמים הוא כדאמרי'
בירושלמי דשביעית (פ"ט) במעשה
דר"ש בן יוחי אחר דנפק מן מערתא
חמא חד צד עופות שמע בת קלא
כד הוה אמרה דימוס הוה פסגה פי'
היה העוף נמלט מן הפח וכד הוה
אמרה ספיקולא הוה מתצדא פי' הוה
מתלכדא בפח קולא הוא תרגום של
פח אלמא משמע דדימוס הוא לשון
רחמים ושמעת מן הדא אפי' ציפורא
קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא
כל שכן בר איניש:
ויעקב